הצרעה המזרחית (Vespa orientalis), או דבור כפי שרבים נוהגים לקרוא לה, היא אחד מהמינים המסוכנים והתוקפניים ביותר בעולם החרקים. נוכחותה של הצרעה המזרחית בקרבת בתי מגורים ומבני ציבור מהווה סיכון משמעותי לבטיחות האדם, לכן חשוב לנו בחברת הדברה בטוחה להזהיר ולהסביר כיצד לזהות צרעה מזרחית ולמה חשוב להיעזר במדביר כדי להתמודד איתה. לפניכם כל מה שאתם צריכים לדעת עליה.
הצרעה המזרחית היא חרק גדול מאוד, עם צבע אדום בולט שהופך את הזיהוי שלה לפשוט, רוב האנשים קוראים לה דבור/ דבורים.
סימני הזיהוי העיקריים של הצרעה המזרחית:
* גודל: 2.5-3.5 ס"מ (המלכה יכולה להגיע גם ל-4 ס"מ).
* צבע: גוף בצבע חום-אדמדם עם סימנים צהובים על הראש והבטן.
* כנפיים: כהות בגוון חום-אדמדם.
* רגליים: ארוכות בצבע צהוב-כתום.
* מחושים: כתומים.
על אף ששתיהן צרעות, יש הבדלים מהותיים בין הצרעה המזרחית והצרעה הגרמנית (Vespula germanica) שהופכות אותן לשתי חרקים שונים לחלוטין אחד מהשני. חשוב להבין את ההבדלים שבין שתיהן, מכיוון שהם משפיעים בין היתר על אופן הטיפול והסכנה הפוטנציאלית. הנה טבלה קטנה שהמומחים של חברת הדברה בטוחה הכינו כדי לעזור לכם להבדיל בין הצרעות:
מאפיינים | צרעה מזרחית | צרעה גרמנית |
גודל | 2.5-3.5 ס"מ | 1.1-1.6 ס"מ |
צבע | חום-אדמדם עם מעט סימנים צהובים | שחור עם הרבה סימנים צהובים |
מידת תוקפנות | גבוהה ועלולה לתקוף גם ללא התגרות | נמוכה ובעיקר מגננתית |
קן | גדול ולרוב חשוף ונמצא במקומות גבוהים | קטן יותר ולרוב מוסתר בחללים סגורים |
עוצמת העקיצה | חזקה וכואבת מאוד | פחות כואבת |
כמו כל חרק אחר, גם הצרעה המזרחית מחפשת בעיקר מזון ומחסה, ואם תמצא את שני אלה היא תקים לעצמה קן בסביבתם.
גורמי המשיכה העיקריים של הצרעה המזרחית:
* מזון מתוק: פירות בשלים, מיצים ודבש.
* חלבונים מן החי: בשר ודגים.
* חרקים: הצרעה הגרמנית תוקפת חגבים, זבובים ודבורים ומחזירה אותן לקן שלה למאכל.
* ריחות חזקים: למשל של מזון מבושל ועל האש.
* מקורות מים זמינים: בריכות, מזרקות וכלי השקיה.
* אזורים מוצלים ומוגנים: שם היא בוחרת להקים את הקן שלה.
הקן של הצרעה המזרחית משמש כמרכז הפעילות של המושבה כולה. לקן שלה יש מספר מאפיינים ייחודיים שחשוב להכיר כדי לזהות אותו בקלות ולטפל בו במהירות.
סימני זיהוי של קן צרעה מזרחית:
* צורה: בדרך כלל כדורית או אגסית.
* גודל: יכול להגיע לקוטר של 50-80 ס"מ.
* צבע: אפור-חום, דומה לנייר.
* מרקם: מחוספס ודמוי נייר, עשוי מסיבי עץ מעוכלים.
* פתחים: בעל פתח כניסה ויציאה אחד או יותר בתחתית הקן.
* מבנה פנימי: מורכב משכבות של חלות דבש מרובות תאים.
* מיקום: לרוב חשוף וגלוי לעין, במקומות גבוהים.
הצרעה המזרחית מעדיפה מקומות מוגנים יחסית, אך עם גישה נוחה לסביבה החיצונית.
מקומות נפוצים שבהם תמצאו קני צרעות מזרחיות:
√ מתחת לגגות רעפים או בעליות גג
√ על קירות חיצוניים של מבנים, בפינות מוגנות
√ בארגזי תריסים
√ על ענפי עצים גבוהים
√ בארובות לא פעילות
√ בתוך מחסנים או מבנים נטושים
√ בחללים מתחת למרפסות או מדרגות חיצוניות
העקיצה של הצרעה המזרחית נחשבת לאחת המכאיבות והמסוכנות בקרב החרקים העוקצים. הארס שלה מכיל תערובת של חומרים רעילים שיכולים לגרום לתגובות חמורות אצל בני אדם, ובעוד שעבור רוב האנשים העקיצה תהיה כואבת מאוד אך לא מסכנת חיים, אנשים עם רגישות יתר או אלרגיה עלולים לסבול מתסמינים מסוכנים וקטלניים.
תסמינים של עקיצת צרעה מזרחית כוללים:
√ כאב עז
√ נפיחות
√ אודם
√ גרד
במקרים חמורים יותר תיתכן תגובה אלרגית הכוללת קשיי נשימה, סחרחורות, בחילות, ירידה בלחץ הדם ואף הלם אנפילקטי. חשוב לציין כי צרעות מזרחיות יכולות לעקוץ מספר פעמים ברצף, מה שמגביר את הסיכון לתגובות חמורות.
הדברת קן צרעות מזרחיות זו משימה מורכבת ומסוכנת שדורשת מומחיות וציוד מתאים. אנחנו ממליצים בחום להימנע מניסיונות עצמאיים להדביר את הקן, שכן אלה עלולים להסתיים באסון.
תהליך ההדברה המקצועי כולל 4 שלבים:
1. איתור הקן: זיהוי מדויק של מיקום הקן והערכת גודל המושבה.
2. בחירת שיטת ההדברה: לרוב נעשה שימוש באבקות או תרסיסים רעילים שמיועדים לצרעות.
3. הדברה במועד הנכון: עדיף להדביר את הצרעות בשעות הלילה כשהן פחות פעילות וכולן נמצאות בקן.
4. פינוי הקן: אחרי שכל הצרעות חוסלו, מפרקים את הקן ומפנים אותו מהאזור.